מאז קום המדינה לא גדל במידה ניכרת מקומן של נשים בעולם הציבורי בישראל למרות שכישוריהן והשכלתן אינם נופלים מאלה של גברים. ייצוגן בכנסת, במפלגות השונות, במישור המקומי, בשירות המדינה, במגזר ההסתדרותי, בשירות החוץ הישראלי, באוניברסיטאות, במערכת הבנקאית ובעולם העסקים עדיין מזערי.
ישנם שלושה מאפיינים עיקריים של מעמד האישה בתפקידי קבלת החלטות בישראל:
1. התמונה המצטיירת היא של פירמידה קלאסית, כאשר בבסיס קיים שוויון יחסי בין נשים לגברים, ובקודקוד ניכר העדר השוויון.
2. בצמרת הבכירה של המדינה קיים מחסור בייצוג נשים.
3. בעשורים האחרונים לא חלה התקדמות ניכרת במעמדן של נשים בתפקידים ציבוריים.
צירוף ארבע סדרות של הסברים מאפשר להבין הן את המחסור והן את חוסר הקידום במעמד האישה בחיים הציבוריים בישראל.
הסדרה הראשונה של הסברים מתייחסת לגורמים סביבתיים. חוקרים רבים מצביעים על העדר מוטיבציה מספקת של נשים להיכנס לחיים הציבוריים. העולם הפוליטי מצטייר אצל נשים כעולם סגור, זר, ולעיתים אף בלתי מוסרי. אך אי אפשר להפריד את חוסר הרצון של נשים להיות מעורות בצורה פעילה בפוליטיקה מהסוציאליזציה שעברו בחברה הישראלית. במשפחה הישראלית הממוצעת אין חלוקת תפקידים שוויונית בין המינים, וזאת מטעמים תרבותיים, היסטוריים ונסיבתיים.
בנוסף לכך, טיפחה מערכת החינוך במשך שנים רבות סטריאוטיפים נשיים וגבריים שלא עלו בקנה אחד עם הניסיון להחדיר ערכים של שוויון בין נשים לגברים. כך, למשל, למדו בנות מלאכה כאשר הבנים זכו לחינוך טכני. אם כי בזמן האחרון חל שיפור ניכר בייצוג נשים ברפואה ובמשפטים. גם בסגל האוניברסיטאי נמשך אי השוויון. נוצר מצב שסוכני הסוציאליזציה העיקריים בחברה הישראלית (המשפחה, מערכת החינוך, הצבא, ואפילו תנועות הנוער) כמעט באופן בלתי מודע, הציבו את התחום הציבורי מעבר להישג ידן התודעתי של נשים רבות בישראל.
עם השיפורים שחלו במערכת החינוך וכניסתן של נשים רבות ומשכילות יותר לשוק העבודה ניתן היה לצפות לשיפור מסוים בייצוג נשים. העובדה שציפייה זו לא נתממשה מוכיחה שמשתנים סביבתיים, חשובים ככל שיהיו, אינם מספיקים להסביר את מצבה של האישה בפוליטיקה הישראלית.
הסדרה השנייה של הסברים קשורה לגורמים הנעוצים במנה הפוליטי של מדינת ישראל. בישראל מהווה המדינה אזור בחירה אחד, ואחוז החסימה הנמוך מעודד ריבוי מפלגות. הריבוי מגביר את התחרות התוך מפלגתית וכתוצאה מכך יש נטייה להדחיק את הנשים.
מערכת שלישית של הסברים קשורה לגורמים נסיבתיים, ובעיקר להסדרים החדשים שהוכנסו על ידי המפלגות השונות בכל מה שקשור להצבת מועמדים למשרות נבחרות. מאז בחירות 1988 הן נערכות בסימן של "דמוקרטיזציה" אשר פועלת, במידה לא מבוטלת, לרעתן של נשים.
הסדרה הרביעית של הסברים, הקשורה לגורמים דינמיים, ארוכי טווח, בחברה הישראלית משלימה את התמונה. שני תהליכים מרכזיים עברו על החברה הישראלית בשנים האחרונות. התהליך הראשון הוא תהליך של חזרה למסורת. במסורת היהודית קיים ריבוד בין המינים לא רק בטקסים ובעול המצוות, אלא גם בהגדרת גבולות בין התחום הציבורי לבין התחום הפרטי. טשטוש הולך וגובר של ההפרדה בין הדת למדינה ועליית כוחם של המוסדות הדתיים נגסו באיטיות במעמדה של האישה.
לתהליך זה מצטרף תהליך שני, שונה, של מיליטריזציה הדרגתית של החברה הישראלית. במצב של קונפליקט מתמשך שבו שרויה החברה הישראלית מראשית דרכה, מכורח התנאים קיימת נטייה להאדיר ערכים גבריים כגון אומץ, גבורה, חברת לוחמים ונאמנות. נשים נמצאות בשוליים של מערכת ערכית זו, כאשר האישה באה לסמל את הבית ואת העורף. בנוסף, משום שבמרכז הדיון הציבורי עומדות שאלות של שלום וביטחון (אשר לגביהן הקול הנשי כמעט לא נשמע) הודחקו נושאים חברתיים ונושאי רווחה, הנחשבים ליותר נשיים, לקרן זווית.
הניסיון הכושל של נשים בפוליטיקה העלה את המודעות למידת חוסר השוויון בין המינים הקיים בתחום זה. בכדי לתרגם מודעות זו לשפת המעשה יש צורך לפתח אסטרטגיה מגוונת ומתוחכמת כדי להשיג את היעד של הגדלת הייצוג הנשי בחיים הציבוריים. ניתן להתוות שתי מטרות לפעילות זו:
מטרת ההתקשרות – הפרדה פונקציונלית וארגונית בין המינים הרחיקה בעבר נשים רבות ומוכשרות ממוקדי הכרעה. לכן יש לפעול לשילוב ההיבט הנשי בכל תחום ותחום של החיים הפוליטיים והציבוריים (למשל: אבטלה, שירות לאומי, הכשרה מקצועית, מיסוי, תעסוקה, מדיניות חוץ ובטחון).
מטרת המסה הקריטית – עליית נשים בודדות לצמרת הפוליטית איננה ערובה לכניסתן של נשים נוספות. לכן יש צורך להפוך את עובדת הימצאותן של נשים בעמדות החלטה לנורמה ולא לחריג, כפי שכבר הושג בבתי המשפט. ניתן לעשות זאת רק באמצעות שילוב מקסימלי של נשים בכנסת, ברשויות המקומיות, בממשלה ובמוסדות ציבור והשכלה גבוהה.